‏הצגת רשומות עם תוויות תאורה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תאורה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 7 במאי 2010

כל הדרכים להפיק תמונות טובות בתנאי תאורה לקויים.

מאז ומתמיד צילום בחשיכה היווה בעיה. בראשית ההיסטוריה של הצילום, נדרשו המצולמים להמתין דקות ארוכות ללא תזוזה, כשמתקן מיוחד מקבע את ראשם למקום, וזאת כדי למנוע טשטוש. יותר מאוחר, עם התפתחות הפלאש המצב השתפר מעט. הסיבה לצורך באור חזק או ממושך לא הייתה החשיכה, אלא הרגישות המועטה של סרטי הצילום באותה תקופה. בסוף המאה ה19 סרטי הצילום הרגישים ביותר הגיעו לרגישות 6 ISO. לשם השוואה, יש היום מצלמות דיגיטליות שמגיעות לרגישות 102,400.
עם המעבר לצילום דיגיטלי נפתחו בפנינו אפשרויות נוספות שלא היו קיימות בעבר. מצד שני, המעבר הביא עמו לא מעט צרות.
תמונה טובה היא ברוב המקרים תמונה עם חשיפה מאוזנת. כלומר, לא בהירה מדי (חשיפת יתר) ולא כהה מדי (חשיפת חסר). כדי לצלם תמונה שכזאת יש להתחשב בכל הפרמטרים המשפיעים על החשיפה. על מנת להקל על הצלמים נקבע תקן שנקרא סטופ, או EV (ראשי תיבות של Exposure value). על ידי הסטופים ניתן לכמת את החשיפה המתקבלת מהחיישן. כך גם מודדים את הטווח הדינמי של חיישנים: מה ההפרש בין הנקודה הכהה ביותר לנקודה הבהירה ביותר בתמונה המתקבלת מהחיישן. תמונה בהירה פי 2 משמע תמונה בהירה בסטופ אחד, כאשר נקודת המוצא (0 EV) מתארת חשיפה של שניה אחת, מפתח צמצם f1:1 ורגישות של ISO 100.  ניתן להציץ גם בטבלת הערכים בויקיפדיה האנגלית, או במחשבון הסטופים של Dpreview.

רגישות חיישן – ISO
כמו בכל דגימה של אות אנלוגי לאות דיגיטלי, מתקבל רעש ממנו לא ניתן להימנע. ככל שמעלים את רגישות החיישן כך הרעש מתחזק (בדומה ל"דחיפה": פיתוח יתר של פילם כימי היוצר גרעיניות). כמות הרעש שתיווצר תלויה בגודל החיישן, בסוגו ובצפיפותו. במצלמות רפלקסיות ניתן להגיע לאיזו 1600 ואף יותר ללא אבדן איכות משמעותי, אך במצלמות קומפקטיות מומלץ לצלם ברמת האיזו הנמוכה ביותר. אם אין ברירה, יש להגביר את הרגישות עד לרמה בה מתקבל רעש סביר (עליכם לבדוק מהי רמה זו בניסוי וטעייה ועל פי טעמכם האישי).

מפתח צמצם-
הצמצם הוא מעין דלת מעוגלת שניתן לפתוח ולסגור, כך שקוטר הפתח דרכו עובר האור משתנה, לפי בחירת הצלם. הצמצם בנוי בצורה של סגר עלים. פעולה דומה מתרחשת בעין, שם האישון מתכווץ ומתרחב בעזרת שרירים מעגליים. ערכי הצמצם מייצגים את היחס בין הקוטר לבין אורך המוקד (רמת הזום). להלן ערכי צמצם נפוצים:
f/1.4    f/2.0    f/2.8    f/4    f/5.6    f/8    f/11    f/16    f/22
ההבדל בין כל ערך עומד על סטופ אחד, כלומר פי 2 פחות אור ככל שעולים במספרים.
עבור צילום בחשיכה ישנה עדיפות ל "עדשות מהירות" בעלות מפתח צמצם גדול.
ניתן לייצג את מפתח הצמצם בצורה של 1:1.4 וכו'. לדוגמה, אם מחשבים את מפתח הצמצם של עדשת 50מ"מ צמצם f/1.4,  קוטר הצמצם המקסימלי יהיה 35מ"מ.

מהירות תריס-
התריס הוא התקן מכאני האחראי על תחילת החשיפה ועל סיומה. הזמן בו החיישן יהיה חשוף לאור ניתן לבחירת הצלם ונע בין אלפית השניה לשעות ארוכות. במידה ונושא הצילום נע, חשיפה קצרה (מהירות תריס גבוהה) תקפיא את הנושא וחשיפה ארוכה תמרח את מסלול תנועתו.
בחשיכה, כאשר מצלמים מהיד מתחת למהירות מסויימת, התמונה תצא מטושטשת, גם אם מצלמים נושא דומם. המהירות הזו תלויה באורך המוקד של העדשה. ככל שמגדילים את אורך המוקד, התמונה יותר רגישה לרעידות ולמריחה
קיים כלל אצבע, העוזר לקבוע מהי מהירות התריס המומלצת:
"בצילום באמצעות עצמית בעלת אורך מוקד X , ללא חצובה,  מהירות התריס תהיה גבוהה מ-1 חלקי X  של שניה, על מנת למנוע טישטוש הנגרם מתזוזת הצלם"
לדוגמה, כדי לצלם באורך מוקד של 100 מ"מ נדרשת מהירות תריס של 1/100 השניה לפחות.

בשביל זה מגיע לעזרה מייצב התמונה-
מייצב תמונה, אם בעדשה ואם בחיישן, מאפשר גמישות נוספת בתחום מהירות התריס. מייצב תמונה בחיישן (הזזת שבב) הוא מנגנון שדואג להזיז את השבב בכיוון הנגדי לתנועת הרעידה של היד. מייצב בעדשה (אופטי) מזיז את אחד האלמנטים בעדשה, המתקן את כיוון קרני האור. בשני המקרים עוצמת התיקון נקבעת על ידי ג'ירוסקופים- חיישנים הרגישים לתנועה. יש מייצבים המתגאים בשיפור של 4 סטופים (על פי נתוני היצרן). קיימים כמה סוגים ודרגות של מיצבי תמונה (אפילו מאותו יצרן), רובם מציעים שיפור של 2-3 סטופים, הדבר תלוי במיומנות הצלם ולכן אין ערך מוחלט.
מייצב התמונה בא ליידי ביטוי במיוחד בתנאי תאורה לקויים, בתחום של 1/8  עד 1/30 השניה. בתחום זה השפעתם של ערכי הצילום האחרים קצרו מלהושיע.

מונופוד וגורילה-פוד-
ניתן לשפר עוד יותר את אפקטיביות המייצב על ידי שימוש במונופוד- חצובה בעלת רגל אחת שאפשר לנעוץ באדמה. כמו כן שימוש מושכל בגורילה-פוד יכול לעזור.
גורילה-פוד זוהי חצובה קטנה עליה כתבתי ביקורת בעבר, ומגיעה במספר גדלים. רגליה בנויות ממפרקים מתכווננים וניתן "לקשור" אותה לעצים ענפים ועמודים.
בשימוש רגיל בגורילה-פוד, כמו בכל חצובה רגילה, אין צורך במייצב התמונה ואף מומלץ לכבותו. כאשר משתמשים בגורילה-פוד לשיפור האחיזה וללא מגע עם קרקע יציבה, מאוד מומלץ כן להפעיל את המייצב. שיפור האחיזה מתבצע ע"י "עיצוב" הגורילה-פוד בצורה המתיישבת בנוחות על הכתף והחזה של הצלם, כך ניתן "לסחוט" עוד יציבות כאשר אין ענף או קרקע זמינה.


בתמונה, טקס השבעה בתנאי תאורה קשים. צולם עם מייצב אופטי ו"חצובת כתף" גורילה-פוד. הפוקוס מתמקד בזוג החיילים הקרוב, שימו לב לטשטוש של החיילת כתוצאה מתזוזתה לבין החייל שעמד במקומו ונשאר חד. נתוני הצילום: איזו 1600, צמצם 5.6, מהירות תריס 1/8, זום 157 מ"מ.

בעת האחרונה יוצאות מצלמות עם מייצב תמונה כפול, מה זה אומר?
הדבר מציין מייצב תמונה אלקטרוני בנוסף למייצב הרגיל (הזזת שבב/אופטי). גם כאן יש 2 סוגים של מייצב אלקטרוני.
  1. מייצב המשתמש בחוצץ (Buffer)- בעת צילום תמונה מתבצעות כמה חשיפות, המחוברות לכדי תמונה אחת תוך התחשבות בתזוזה בין התמונות. החיבור מתבצע ע"י מעבד המצלמה בצורה דיגיטלית. במצב זה המצלמה משתמשת בכל הפיקסלים האפקטיביים של החיישן כדי להשלים מידע חסר (כמות הפיקסלים האפקטיביים גדולה יותר מהרזולוציה המקסימלית). מנגנון זה קיים בחלק ממצלמות SONY החדשות.
  2. מייצב מזוייף- מזהה מצבים בהם אין מספיק אור או יתכן טשטוש. בתגובה המצלמה מעלה את רמת האיזו כדי למנוע זאת. אי אפשר לקרוא לתכונה זו מייצב תמונה, זה בסך הכל מנגנון אוטומטי שמעלה את רגישות ISO לרמה קיצונית, כאשר יש חשש שהתמונה תצא מטושטשת. התוצאה: תמונה רועשת מאוד במקום תמונה מטושטשת ונקיה מרעשים.
לחובבי הוידאו שביננו, מייצב תמונה, מכל סוג שהוא, תמיד מומלץ. כמו כן לבעלי מצלמות רפלקס דיגיטליות מהדור האחרון, מצב צילום וידאו עובד מצויין עם מייצב התמונה האופטי (במידה ויש לכם עדשה הכוללת את המייצב)

שימוש בפלאש או חצובה-
במקרים קיצוניים במיוחד, אין ברירה וחייבים להשתמש בחצובה או בפלאש. הבזק פלאש מתבצע במשך אלפית השניה, דבר הגורם ל"הקפאה" של עצמים בתנועה, ללא תלות במהירות התריס. לפלאש כמה חסרונות: צילום עם פלאש פוגע באווירה ובתאורה הייחודית של המקום. אור פלאש ישיר לא מחמיא למצולמים ובעל טווח הארה מוגבל. כאשר הפלאש נמצא קרוב לעדשה (כמו בפלאש מובנה) נוצרת תופעת העיניים האדומות.
כאשר משתמשים בחצובה ניתן לבחור באיזה מהירות תריס שרוצים, המגבלה היחידה היא התנועה של הנושא. בשימוש מושכל בחצובה עם חשיפה ארוכה ופלאש ניתן להגיע לתוצאות מפתיעות, עם פלאש חיצוני אפשר להכניס כמה הבזקות בחשיפה אחת. אין גבול ליצירתיות.

מדוע לא לסמוך על מצב הצילום האוטומטי בחשיכה?
מערכת המיקוד כמעט ולא מתפקדת בעלטה, המערכת מבוססת לרוב על ניגודיות (קונטרסט). כשאין מספיק אור, אין ניגודיות והמצלמה לא תסכים לצלם, או שתצלם מבלי שהפוקוס ננעל. מומלץ לצלם בפוקוס ידני במידה ואפשר.
המצב האוטומטי תמיד יעדיף לצלם עם הפלאש המובנה, במהירות תריס גבוהה. זהו המתכון האידיאלי לתמונות גרועות: מצולמים מסונוורים עם עיניים אדומות, וללא פרטים מהרקע או תאורה ייחודית כלשהי (רקע שחור). מנגד, כאשר מעבירים את המצלמה למצב ללא פלאש, רוב המצלמות לא יזהירו את הצלם כי התמונה עומדת לצאת מטושטשת.
כשאין ברירה וחייבים להשתמש בפלאש המובנה, הפעילו אותו ביחד עם חשיפה ארוכה יותר, או בחרו מצב צילום פורטרט בלילה. כך תקבלו נושא מואר וחד (פלאש מקפיא תנועה) ורקע מואר בתאורה הטבעית (ואולי קצת מטושטש, תלוי ביישום שלכם).


לסיכום, אין תחליף לצילום ידני מלא, במידה והמצלמה שברשותכם לא מאפשרת זאת, בחרו במצב הצילום המתאים לסצינה (במקרה זה מצב לילה). מייצב התמונה יכול לעזור במקרים מסויימים, ויכול לעשות את ההבדל בין תמונה מוצלחת לתמונה שתמצא את עצמה בסל המיחזור. מנגד, מייצב התמונה הוא לא חובה, לפניו הסתדרו מצויין, כאשר צילמו עם עדשות מהירות בעלות מפתח צמצם גדול ואורך מוקד קבוע ללא אפשרות זום (נקראות גם עדשות פריים). תמיד טוב להוסיף יציבות עם נקודת השקה לרצפה (מונופוד) או השקות רבות לגוף האדם (גורילה-פוד ואחיזה יציבה). במידה ואין ברירה ניתן לעשות שימוש מושכל בפלאש וחצובה.

יום שני, 29 במרץ 2010

ביקורת: רדיו טריגר 4 ערוצים Fotga Flash Wireless Trigger

בפוסטים קודמים הזכרתי כמה אמצעים לסנכרון ושימוש עם פלאשים חיצוניים המרוחקים מהמצלמה. להלן תזכורת קצרה:
  •  הבזקה ידנית- מכוונים את המצלמה לחשיפה ארוכה ומנסים לקלוע, כלומר מבזיקים ידנית (דרך כפתור הTEST שבפלאש) ומקווים שההבזקה תתרחש בתוך פרק זמן החשיפה.
  • חיבור חוטי- עם כבל PC שיוצא מהמצלמה ומתחבר לפלאש.
  • סלייב אופטי- שימוש בפלאש המובנה במצלמה (בעוצמה נמוכה) וחיבור של קובייה אופטית לפלאש חיצוני. הקוביה קולטת את ההבזקה הראשונה ופוקדת על הפלאש החיצוני להבזיק כמעט באותו הזמן.
  • רדיו טריגר- משדר אחד מולבש על המצלמה, ומקלט אחד על הפלאש החיצוני. התקשורת מתבצעת אלחוטית באמצעות גלי רדיו
בביקורת זו אבדוק את הרדיו טריגר הזול ביותר הנמצא בEbay, אשר עולה בסביבות 16$ וכולל משדר אחד, מקלט אחד, סוללות וכבל סנכרון נוסף (אופציונאלי).



בנוגע לסוגיית המחיר, אם תנסו לקנות בארץ רדיו טריגר דומה, תאלצו להיפרד מ-200 שקלים לפחות, לא כולל משלוח. מנגד, אני שילמתי 62 ש"ח עבור אותו המוצר בדיוק כולל עמלות המרה ומשלוח שהגיע מהונג קונג.
טוב זה די ברור, תחום הצילום הוא לא עסק זול. אנשים מוכנים לשלם אלפי שקלים עבור מצלמות ועדשות, אז המוכרים הישראלים יודעים לנצל זאת ודופקים מחירים גם על ציוד נלווה שבכל מקרה מגיע מסין. תחום אביזרי התאורה מכעיס אותי במיוחד, כאשר דורשים מחירים מופקעים עבור חתיכת צילופן צבעוני ועוד לא מתביישים לקרוא לזה "קניה זולה של ג'לים צבעוניים לפלאש". זה מתחיל בדברים קטנים כאלה שעולים 50 ש"ח במקום 9.90, וממשיך לשאר גופי התאורה והמרככים כגון מטריות, סופט-בוקסים ונברשות למינהן.

ביום ראשון קיבלתי בדואר את החבילה, 25 יום לאחר ההזמנה (יותר מהממוצע, שעומד על שבועיים). באריזה הגיעו המשדר, המקלט, סוללות, כבל נוסף וחוברת הדרכה.
כיאה למוצר הכי זול מסוגו בEbay, (ערכתי חיפוש ממושך) המוצר עשוי פלסטיק פשוט ונראה שברירי למדי. אך מהרגע שהרכבתי את הסוללות והתחלתי לצלם, אני מודה שהופתעתי לטובה.
עד כה הטריגר לא החמיץ אף הבזקה, גם לא ממרחקים גדולים. בנוסף בדקתי האם הוא פועל דרך קירות, למרות שזה הרגיש לי מוזר, מי צריך לצלם דרך קירות?
בדקתי גם את מהירות הסנכרון, ואכן היא לא הופרעה- הצלחתי לצלם במהירות תריס של 1/250 השניה. כמו בצילום עם סלייב אופטי, עם חיבור חוטי או עם חיבור ישיר. זאת למרות מהירות הסינכרון המקסימלית המוצהרת של הניקון D5000 המגיעה ל1/200 של שניה.
המשדר מתחבר לכל מצלמה עם חיבור פלאש סטנדרטי. מצלמות מינולטה וסוני צריכות מתאם מיוחד שעולה 7$. כאשר המשלוח יגיע אלי אפרסם כאן נתונים נוספים מהמינולטה שלי, המסוגלת להגיע למהירות סנכרון של 1/1000 של שניה, זאת בזכות תריס עלים (בעל אותו מבנה של מנגנון מפתח הצמצם בעדשות).
קיימים עוד יתרונות וחסרונות (בעיקר יתרונות) בהשוואה לאמצעים האחרים.

יתרונות:
  • זול
  • אלחוטי 
  • קומפקטי
  • המקלט עובד על 2 סוללות בגודל AAA, המשדר עובד על סוללהמסוג (כלולה אף היא)
  • מדוייק, ללא השהייה, מאפשר לצלם במהירות הסנכרון המקסימלית (ברוב המצלמות המהירות היא 1/200 השניה)
  • לא מחמיץ הבזקות (זאת מחלקה ידועה בטריגרים)
  • מגיע למרחק של 30 מטר בשטח פתוח
  • עובד גם בשמש חזקה, דרך קירות וללא תלות בקשר עין (בניגוד בסלייב האופטי)
  • לא מושפע מפלאשים מקדימים (TTL)
  • מאפשר להשתמש בכמה מקלטים (וכמה פלאשים) עם משדר אחד (ומצלמה אחת).
  • אין סיכון נזק למצלמה/לסוללה- מסוכן לחבר פלאשים ישנים מימי הפילם ישירות למצלמה (שלא בצורה אלחוטית), מכיוון שהם עובדים במתח גבוה העלול לגרום נזק (הלכה לי סוללה אחת בגלל זה, לכן גם הורדתי את הפוסט שעסק באלתור חוט לפלאש)
  • 4 ערוצים לשינוי על פי בחירה, למניעת בלבול עם טריגרים של צלמים אחרים הנוכחים באותו אירוע.
  • כפתור בדיקה על גבי המשדר.
  • מתג כיבוי והדלקה במקלט לחיסכון בסוללה.
  • חיבור מתכוונן לחצובה (במקלט)
  • אופציה לחיבור פלאשים נוספים בצורה חוטית- אם זה למקלט, או אם למשדר (חובה פלאש חדש תואם למצלמות דיגיטליות.

חסרונות:
  • פלסטיק זול.
  • החיבור רופף כאשר מחברים למקלט פלאש ישן ללא טבעת חיזוק. במקרה זה מומלץ להשתמש בכבל PC קצר ולא בחיבור הנעל (HotShoe).
  • בעת החלפת הסוללות אין לגעת באנטנה הפנימית של המקלט.
  • לא כולל מעמד למטרייה, אין ברירה וצריך לאלתר.

בתמונה: רדיו טריגר (משדר ומקלט), פלאש, ג'ל צבעוני, חצובה, ניקון, גורילה-פוד.

לסיכום, מוצר זול, פשוט, העושה את העבודה ללא זיופים. בארץ עולה מעל 200 ש"ח, פי 4 ויותר מהמחיר בEbay.
למי שמעוניין לרכוש: ערכה הכוללת משדר אחד ומקלט אחד PT-04T.
למי שחדש בתחום: מדריך בעברית לקנייה בEbay (קרדיט ל e.m).
כל מה שצריך זה כרטיס אשראי ישראלי (לא חובה שיהיה בינלאומי), מסוג ויזה, מסטר-קארד או דיינרס (כרטיסים בעלי 16 ספרות). כרטיסי אשראי מסוג ישראכרט לא מכובדים, וחבל. במקרה זה יש להזמין כרטיס תומך כנ"ל.
בניגוד לכתוב במדריך, אין חובה לאמת את חשבון הPayPal. ניתן להתחיל מיד ברכישה.


חג אביב שמח, וקנייה מהנה!

יום ראשון, 10 בינואר 2010

מדריך לצילום פאנינג וחשיפות ארוכות לאור יום.

אי-כנס IMAGinE 2010
ביום שישי האחרון השתתפתי באי-כנס אימגיין 2010 שהתקיים בחיפה בחסות מכללת תילתן, בין היתר העברתי הרצאה בנושא הצילום פנורמי. להרצאה הצטרף בחור בשם אדי (או עדי?) שלקח על עצמו פרוייקט צילום TimeLapse (להזכירכם, צילום בהילוך מהיר) בו צילום כל יום תמונה אחת מאתר הבניה ע"ש הבימה בתל אביב. משך הפרוייקט עומד כרגע על שנתיים וחצי (!). התחלקנו בזמן ההרצאה היות והתחום קרוב גם אלי ופירסמתי בעבר מדריך לצילום TimeLapse. התוצאה מדהימה ואתם מוזמנים לבקר באתר הפרוייקט KikarHabima.com

לראיה, אין צורך בציוד מיוחד כלשהו להפיק תמונות טובות בג'אנרים הנ"ל. להלן תיק הציוד שלי, פרט לכמה אביזרים יוצאי דופן ולא יקרים, השאר הוא די ממוצע
  • תיק צילום- של חברת Lowpro, לא גדול במיוחד, יש מקום למה שצריך- מצלמה, עדשה, מטען, סוללות, פלאש ושאר ירקות.
  • מצלמת Nikon D5000
  • עדשת זום 18-105 ED VR (זאת שמגיעה עם הקיט של D90)
  • מסנן  UV של HOYA בקוטר 67 מ"מ.
  • פלאש טיפש- עם כפתור On-Off ונורת Ready (וזהו), מימי הפילם, שירת נאמנה את אבא עם האולימפוס Pen.
  • פלאש מירנדה (מותג מדבקה), גם מימי הפילם, כולל כיוונון 90 מעלות וזום, שליטת עוצמה ידנית או אוטומטית ע"י מד-אור מובנה.
  • קוביית סלייב/ סלייב אופטי, ניתן לחבר אליו 2 פלאשים, אחד על הנעל ושני עם כבל PC.
  • ג'לים צבעוניים לאיזון לבן.
  • סופט-בוקס בגודל 45x40 תוצרת בית עליו כבר כתבתי מדריך.
  • סופט בוקס מאולתר נוסף לשימוש עם פלאש המורכב על המצלמה, בנוי כך שלא יחסום את מד-האור של הפלאש
  • מטריית ריכוך גדולה.
  • חצובה לפלאש- שמשה בעבר להצבת טלסקופ.
  • חצובה רגילה נוספת.
  • חצובת גורילה פוד.
  • שלט אינפרא-אדום לצילום אלחוטי, כולל אפשרות חשיפה בלתי מוגבלת (Bulb), ניתן לצלם בעזרתו 2 תמונות מסונכרנות ממצלמות שונות (שימושי מאוד לצילום תלת מימד)
  • זוג סוללות חליפיות- נרכשו עקב סוללה מקורית שמתה לאחר פחות מ3 חודשים.
  • טבעות הארכה- לצילומי מאקרו, בעזרתן ניתן לפקס למרחקים הרבה יותר קצרים ללא אופטיקה נוספת (אך עם איבוד אור), כאשר הטבעות מורכבות לא ניתן לפקס לאינסוף. לא כוללות מגעים ולכן חובה לפקס ידנית, VR (ייצוב תמונה) לא עובד, עדשות ללא צמצם עם טבעת כוונון ידנית יהיו תמיד על צמצם סגור מירבי. כמו כן לא מגיע מידע על סוג העדשה וחובה להשתמש במצב ידני M. 
  • בקרוב אצלי: פילטר מקטב (פולרייזר) ומרכך אור מתנפח ונייד להרכבה על פלאש

טיפים לשימוש בסלייב האופטי-
  • יש להשתמש בפלאש המובנה במצלמה בשביל "להצית" את הסלייב האופטי. חובה לבטל את מצב הTTL במצלמה ולבחור בעוצמה ידנית, רצוי בעוצמה הנמוכה ביותר (אצלי 1/64). כאשר TTL מופעל, הפלאש המובנה יורה מס' פלאשים מקדימים ואז הסלייב האופטי מתבלבל ויורה לפני שהחלה החשיפה.
  • מהירות הסינכרון (x-synch) המוצהרת של המצלמה שלי עומדת על 1/200, אך בבדיקות שעשיתי ניתן לצלם גם ב1/250 ללא בעיה, הסלייב האופטי מגיב מאוד מהר יחסית לפתרונות אלחוטיים אחרים. שימו לב, כאשר הפלאש המובנה מורם המצלמה מגבילה אוטומטית ל1/200, אבל ההבדל זניח.
טיפים לצילום מאקרו-
עבור צילום מאקרו/חשיפות ארוכות נדרשת יציבות מירבית. כל מגע במצלמה במהלך החשיפה יזיז אותה ויפגע בתוצאה, כאן יש כמה אפשרויות:
צילום עם טיימר, מספיק לכוון אותו ל2 שניות.
צילום עם שלט אלחוטי- זול מאוד (כמה דולרים בEbay), עובד באינפרא-אדום- כמו שלט טלוויזיה (תיאורטית ניתן לקחת שלט של Yes,לבצע סריקת תדרים ואז להשתמש בו במקום) יש אפשרות לצילום Bulb (חשיפה ארוכה ובלתי מוגבלת)- לחיצה ראשונה מתחילה חשיפה ולחציה נוספת מסיימת אותה.
שלט חוטי- תתפלאו, הוא יקר יותר מהשלט האלחוטי, אבל כולל לעיתים יותר אופציות, כדוגמת חצי לחיצה (ראיתי למכירה גריפ לD5000, למרות שרשמית אין למצלמה זה גריפ, כנראה שנעשה שימוש באותו ממשק)
במצלמות הרפלקס קיים מצב נעילת מראה, אין צורך להשתמש בו ברוב המקרים, אולי פרט לצילום עם עדשות טלה ענקיות.
כדי לקבל עומק שדה רחב יש לסגור צמצם כמה שיותר, וכיוצא מזה שימוש בתאורה חזקה (אור שמש ישיר או פלאש)

מדריך צילום פאנינג וחשיפות ארוכות ללא חצובה-
אך יש מקרים בהם כבר לא צריך חצובה (כמובן אם לא יורדים ממהירות תריס מסויימת ואם הנושא לא בתנועה מהירה), בזכות תוכנת Hugin המאפשרת ייצוב של מספר תמונות עוקבות.
השימוש הראשוני לתכונה הזו הוא צילום בהילוך מהיר- Time Lapse ללא חצובה. כמובן שעדיין צריך סבלות לעמוד באותו מקום זמן רב ולכוון את המצלמה לאותו כיוון כללי.
התוכנה מזהה נקודות חופפות ומתקנת את הסטיה בין פריים לפריים. (בדומה לצילום הפנורמי)

אולם ניתן להשתמש בטכניקה לסוגי צילום נוספים:
חשיפה "ארוכה" לאור יום- ללא צורך במסננים (פילטרים) נוספים.
פשוט מתחילים לצלם רצף תמונות בחשיפות קצרות (נגיד 1/1000)
בשלב העיבוד במחשב מחברים את כל החשיפות לתמונה אחת (תוך תיקון הסטיות הנובעות מצילום ללא חצובה).
התוצאה מאוד דומה למה שתגיעו אליו עם שימוש במסננים להחלשת האור (המכשול בצילום בחשיפה ארוכה ביום הוא ריבוי האור השורף את התמונה). התוצאה לא תיראה לחלוטין כמו תמונה שצולמה בחשיפה ארוכה ורציפה, אבל ההבדלים זניחים. ככל שתצלמו יותר תמונות ברצף, פחות תרגישו בהבדל.

אם בחשיפות ארוכות עסקינו, צילום פאנינג הוא חלק בלתי נפרד.
צילום פאניג הוא צילום של עצמים בתנועה בחשיפה ארוכה, התוצאה היא נושא חד ורקע מרוח.
ניתן להשיג תוצאות טובות מאוד בקלות רבה בדרך הנ"ל- מס' חשיפות קצרות המחוברות אח"כ בתוכנה. ניתן לצלם גם בחשיכה. ההבדל היחיד הוא שברוב המקרים (כאשר הנושא תופס חלק קטן מהפריים) התוכנה לא "תינעל" על הנושא, אלא על הרקע. כך הנושא יצא מטושטש והרקע חד. כדי להפוך את המצב יש לבחור נקודות חפיפה מהנושא (ולא מהרקע) בצורה ידנית, כך תגיעו לתוצאה הרצויה.

טיפ חשוב- בצילומי פאנינג מומלץ לבטל את מנגנון ייצוב התמונה (במידה ויש). שימוש במייצב תמונה יגרום לתנועה לא חלקה ובעצם ינסה להתנגד לתנועת היד העוקבת אחר הנושא.

פירוט השלבים בתוכנה:
  • היכנסו לתוכנה Hugin (יצאה גירסה חדשה, מומלץ לעדכן), טענו אליה את רצף הפריימים (Load Images).
  • עברו ללשונית Control Points, בחרו בצד שמאל את הפריים הראשון ברצף, בצד ימין את השני.
  • בחרו בשתי התמונות בנקודה כלשהי מהנושא שבפריים (לא מהרקע), לחצו ADD.
  • בחרו 4 נק' ומעלה לכל זוג פריימים, כדי לעבור לזוג הבא לחצו על החץ בצד ימין.
  • חזרו ללשונית Assistant ולחצו Align.
  • תפתח לפניכם התצוגה המקדימה, בצעו חיתוך (Crop) כך שלא יהיו דפנות שחורים ושכל הפריימים יהיו בתוך המסגרת.
  • סגרו את חלון התצוגה המקדימה ועברו ללשונית Stitcher.
  • סמנו בV את Remapped Panorama ושמרו את הקובץ כרצונכם (TIFF/JPG/PNG)

מספר עדכונים של מדריכים קודמים:
  • המדריך לצילום תלת מימד חלק ב' עודכן, נוסף סיקור על תצוגת Anaglyph עם משקפי כחול-צהוב (ColorCode3D). בתצוגה זו ניתן לראות תלת מימד בצבע מלא גם דרך המשקפיים.
  • המדריך לצילום בהילוך מהיר חלק ב' עודכן אף הוא- תוסף חדש וחינמתי לרינדור פריימים חדשים לצילום בהילוך איטי
בפוסטים הבאים:
צילום סטילס ווידאו לניקוניסטים דרך חיבור USB ללא מגע בגוף המצלמה- מצויין לצילומי מאקרו, סופר-מאקרו, מיקרו-מאקרו, Time Lapse, וכו'. (עם חצובה כמובן)

יום שני, 7 בספטמבר 2009

על צילום וידאו במצלמות dSLR, ומדריך לבעלי D90 וD5000

עולם הצילום מתקדם בקצב מסחרר, המצלמות הדיגיטליות החדשות שיוצאות חדשות לבקרים מכילים פיצ'רים חדשניים שמשתמשים בפיתוחים האחרונים תוצרת יפן. אז נכון, המצלמה הדיגיטלית התחילה את דרכה עבור נאסא, אבל כל פיתוח אחרון מגיע מאחת ענקיות הצילום היפניות, אם זה ניקון, קנון, אולימפוס, סוני, פנסוניק ועוד.
הרעיון של כל השיפורים האלה הוא להפוך את החיים שלנו ליותר קלים. אני אתמקד במאמר ביכולת צילום הוידאו.
עד לא מזמן יכולת צילום וידאו במצלמות סטילס הייתה שייכת למצלמות הכיס (P&S), בהתחלה באיכות נמוכה ללא קול, ואח"כ באיכות השווה לשידורי טלוויזיה רגילים. כאשר ביצעתי סקר שוק לגבי מצלמת סופר-זום דמוית-dSLR, הבחירה הייתה ללא ספק המינולטה Dimage Z5, שכללה צילום וידאו 640x480x30fps, היחידה באותה תקופה (לפני 5 שנים) עם איכות וידאו כזאת בנוסף לאפשרות לבצע זום אופטי תוך כדי צילום, וכמובן עם סאונד.
מאז נדמה שהמגמה פסקה, או לפחות נעצרה, ולא הייתה התקדמות משמעותית בתחום.
עד שפרצה מהפכת הHD, בהתחלה הגיעו מצלמות וידאו HD ייעודיות, אחר כך הקלטת וידאו HD הגיע גם לדמויות dSLR (מצלמות הסופר-זום בעלות זום אופטי מx10 עד x26). מצלמות הכיס עדיין לא ממהרות להצטרף.
אבל בנוגע לרפלקס דיגיטלי, ניקון הרימה את הכפפה, והציע צילום HD בדגם D90. אמנם "רק" 1280x720x24fps, אבל עדיין מדובר באיכות מצויינת, עם סאונד (פחות מצויין). קנון עקפה אותה כשהצגיה צילום FullHD, 1920x1080x24fps, בדגם הלא זול 5D Mark II. לאחר מכן הצטרפה פנסוניק עם הGH1 אשר מציגה את הוידאו כתכונה עיקרית, ומאפשרת לבצע פוקוס תוך כדי צילום קליפ, וגם תפיסת תמונות סטילס ללא הפרעה לצילום הוידאו.
השיפור בנוחיות בהחלט ניכר, במיוחד עם מסך מפרקי הנמצא במספר דגמי dSLR, ביניהם ניקון D5000 שברשותי וכוללת אף היא צילום וידאו כמו אחותה הגדולה D90. בכלל המצב החדש של Live View, המאפשר תצוגה חיה על מסך המצלמה (בדומה למצלמות כיס), מגדיל עוד יותר את הדמיון בין השניים, נדמה שכל החסרונות של הרפלקס הדיגיטלי נעלמו. סוני שחררה מצלמות dSLR חדשות לאחרונה, יש שם LiveView עם חיישן ייעודי, הרבה יותר שימושי מהמתחרים, וגם מסך מפרקי, אבל, באופן מחשיד נעדרה מכל הדגמים אופציית צילום וידאו. אולי זה לא במקרה, לסוני יש ליין גדול של מצלמות וידאו HD ייעודיות, היא המובילה בשוק זה, ואין לה סיבה לירות לעצמה ברגל. אבל גם לקנון יש ליין כזה, והיא כן הלכה על חדשנות, לדעתי היא לא הולכת להפסיד מזה.

לא הכל יפה וטוב, אולי ניתן להשיג וידאו באיכות קולנועית, עם עדשות איכותיות ועומק שדה רדוד, וגם צילום בתאורה לקויה, אך כמו כל טכנולוגיה בחיתוליה, יש מס' בעיות בצילום וידאו על גבי חיישן סטילס.
כיום כל מצלמות הdSLR עברו לחיישן CMOS, החיסרון שלו בהשוואה לחיישן CCD, הוא אפקט הRolling Shutter. התמונה נקראת מהחיישן שורה שורה, ולא פריים-פריים, נוצר הפרש זמנים בין החלק העליון של התמונה לתחתון, נוצר אפקט של עיוות בזמן צילום תנועה מהירה למעלה למטה ולצדדים. יאמר לזכותה שפנסוניק התגברה על הבעיה בזכות חיישן LiveMOS, המסוגל להציג ולהקליט גם קצב של 60fps ללא בעיה.
מדוע בתמונות סטילס לא מבחינים באפקט?
כאן נכנס לתמונה התריס המכאני, הוא נפתח ונסגר באותו הרגע (כמעט) ומאפשר לקלוט אור מכל שטח התמונה באותו הרגע. בצילום וידאו בתריס נשאר פתוח, המצלמה מתבססת על "תריס אלקטרוני", זהו לא תריס אמיתי, המצלמה פשוט מחליטה מתי לאפס את החיישן שיתחיל לקלוט אור ומתי להפסיק לקבל ממנו מידע, התהליך הזה כאמור מתבצע שורה שורה בחיישני CMOS. אגב, גם תריס מכאני לא ממש נפתח ונסגר על אלפית השניה, גם לו לוקח זמן, והזמן הזה מצויין במפרט המצלמה בתור X-Sync, ברוב המצלמות הערך הוא 1/200, יש מצלמות ניקון ישנות כמו D70 עם מהירות סנכרון של 1/500, הודות לשימוש בחיישן הCCD המאפשר תריס אלקטרוני על כל הפריים ולא שורה שורה. אצל מצלמות כיס אין את הבעיה הזאת, הן הרבה יותר קטנות, לחלקן אין בכלל תריס מכאני, ולאלו שיש, הוא הרבה יותר מהיר (מגיע אף ל1/2000 של שניה) מפאת גודלו הקטן.
מהירות סנכרון (X-Sync) היא בעצם מהירות התריס הכי גדולה שניתן לבחור בה בצילום עם פלאש, אחרת תיתקלו בתופעות לוואי מוזרות, על כך בפוסט אחר.

Nikon D3000 פשוט מצלמה מפוספסת:
החלטה תמוהה בעיניי, ניקון הוציאה את המצלמה D3000 עם מצב LiveView ועם חיישן CCD, אך ללא צילום וידאו, למרות שאין מגבלה טכנולוגית, אחרי הכל מדובר באותו שבב עיבוד של הD5000 EXPEED. זה מה שנקרא סירוס מכוון מטעמים כלכליים (כדי שלא יפגעו מכירות המצלמות היקרות יותר שלה). במידה וכן הייתה אופציה כזו, מדובר היה בלהיט! גם מצלמה זולה, וגם צילום וידאו ע"י חיישן CCD, שזה אומר, ללא אפקט מכוער של תריס מתגלגל (Rolling Shutter). עוד החלטה מעצבנת, להשאיר את ערך הX-Sync על 1/200 למרות שניתן תיאורטית להגיע ל1/500 בדומה לD70. אכן מצלמה מפוספסת.

ניתן להתגבר על אפקט התריס המתגלגל באמצעות תוכנת מחשב, אבל לא תמיד, אפשר להגיע לשיפור ניכר בעת תזוזה של המצלמה לצדדים (Panning). עוד פרטים במדריך לייצוב וידאו.

ניקוניסטים לכאן!
יש לכם מצלמה של ניקון עם צילום וידאו? הגעתם למקום הנכון.
כן, ניקון חסכו עליכם, הם התרשלו בהנדסה של צילום הוידאו במצלמות D90, גם הD5000 נדבקה באותה מחלה (שעוברת בירושה), ואולי גם הספינה החדשה, הלא היא D300s.
ובכן, כדי לקלוט תמונה של 720p מחיישן שהרזולוציה המקורית שלו היא 4288x2848, יש צורך להקטין ולחתוך. קודם יש להתאים את היחס גובה-רוחב ל16:9, במקום 3:2, ע"י חיתוך (Crop), אחר כך להתאים את הגודל ל 1280x720. נדרש כאן כוח עיבוד מסויים, אל תשכחו שהדרישה היא 24 תמונות בשניה, אכן עומס לא קטן על מעבד המצלמה EXPEED. ניקון מצאו פתרון, הם הקטינו את התמונה לגודל של 1280x800 (כנראה ההקטנה הזו דורשת פחות כוח עיבוד) ואז, כל 9 שורות השמיטו שורה אחת מהתמונה. התוצאה, אפקט של "מדרגות" כל 9 פיקסלים, ניתן להבחנה במיוחד כאשר מצלמים אלמנטים בעלי קווים ישרים המוצגים באלכסון לפריים.
ניקון חשבה שלא ישימו לב על החסכון. באמת לא ראיתי ביקורת אחת שעלתה על הסיפור.
אני הבחנתי בהפרעה כלשהי בתמונה, חשבתי שאולי מדובר בחוסר פיקוס, ואף עלתה במוחי מחשבה שניקון אולי עבדה על כולם (לא סתם חסכה) ובעצם הכניסה למצלמות שלה הקלטה באיכות רגילה וביצעה Upscale לHD באמצעות אינטרפולציה (בדומה לזום דיגיטלי).
אבל טעיתי, בעצם הייתי קרוב, החברה מהפורום dvxuser.com עלו על הבעיה האמיתית, ומציעים פתרון. אלגוריתם תוכנה שמשפר את התמונה פלאים (סוג של הנדסה לאחור).


לפני ואחרי.

המדריך:
למי שדילג לכאן: מדריך לשיפור איכות הוידאו שצולם במצלמות Nikon D90 D5000 ואולי גם D300s החדשה. (כולם בעלי אותו חיישן)

חזרנו אל התוכנה האהובה והחינמית MeGUI וחברתה המובנית בה AviSynth Script
הורידו את הקובץ הזה ופתחו אותו באמצעות פנקס רשימות.
תשנו את נתיב הקובץ ושמו לקובץ שלכם
video = "d:\movie.avi"
שמרו את הקובץ. הסיומת היא avs ולא txt, בתיבת Save As עליכם גם לשנות את File Type אל All files.
פתחו את MeGUI
לחצו על כפתור "..." בשורה של AviSynth Script.
בחרו את הקובץ שזה עתה שמרתם.
עליכם לטעון את האודיו בנפרד:
ליד Audio Input בחרו את קובץ הAVI המקורי (לא הAVS).
קודדו את הקובץ כאוות נפשכם, אתם יכולים להיעזר במדריכים קודמים.

סוף.

יום שני, 3 באוגוסט 2009

מדריך להכנת סופט-בוקס תוצרת בית DIY

טווח המחירים של סופט בוקס מקצועי בארץ נע סביב 120-490 שקלים ליחידה. אלה לא מחירים יקרים, בטח לא יחסית למחירים של ציוד צילום רציני (גופים, גופות ועדשות) אבל בכל זאת, אני מציג בפניכם את האלטרנטיבה הזולה הרבה יותר (הוצאה של עד 20 שקל) וכזאת שלא נופלת מהציוד המקצועי באיכות התוצאות.

בתמונה: הכלב שלי, צולם עם הסופט-בוקס החדש. בדרך כלל הוא נבהל מפלאשים, אפשר לראות את השתקפות הסופט-בוקס באישון.

למי שלא יודע מה זה סופט בוקס (Softbox)
מדובר בגוף תאורה, שכל תפקידו הוא לרכך/לפזר/לכוון את האור לפי רצונכם. הכוונה היא לאור הפלאש שלכם כמובן. פלאש "עירום" ללא תוספות ייצור אור נוקשה עם צללים חדים שלא תמיד מחמיאים למצלולמים שלכם, במיוחד אם הם בני אנוש.

קצת רקע, כיצד פועל סופט בוקס?
הפלאש מצוי בקודקוד, או בתוך הפירמידה, האור יוצא מהפלאש בכיוון מסויים, פוגע בדפנות הסופט-בוקס אשר ממקדות את האור לכיוון הפתח. לבסוף כל האור יוצא מכוון מבסיס הפירמידה, שם הוא עובר דרך חומר מפזר, במקרה שלנו בד לבן, ומשם הוא מתפזר לפי הכיוון הכללי של הבסיס

המדריך הבא ילמד איך מכינים סופט בוקס בהכנה עצמית המיועד להחזקה ע"י עוזר צלם, יש אפשרות לאלתר לו חצובה או מתקן העמדה, אך המדריך יתמקד בסופט בוקס עצמו.

המצרכים:
קרטון גדול
נייר כסף
מפת שולחן חד פעמית בצבע לבן
נייר דבק איכותי
דבק פלסטי
מספריים
סכין יפני
עיפרון
שעתיים פנויות
פינת יצירה
כישרון

אוקיי, מתחילים.
המבנה הדרוש לנו הוא פירמידה דמויית גג רעפים של בית, רק כשבקודקוד יש פתח לפלאש שלכם
עליכם למדוד את גודל הראש של הפלאש שלכם. הפלאש שלי בגודל 7x4 ס"מ.
אחר כך עליכם לבחור את הגודל של הסופט בוקס אותו אתם רוצים.
אני בחרתי בגודל 40x37 ס"מ. במקום בקרטון רגיל השתמשתי בקרטון עשוי קלקר, עליו היה מודבק נייר. קילפתי את שכבת ונשאר קצת דבק, ככה שלא הצטרכתי דבק נוסף.
חתכתי באמצעות סכין יפנית טרפזים, 2 מהם עם בסיסים בגדלים 7 ו40 ס"מ, הגבהים (לא השוקיים) אורכם 20 ס"מ. ועוד 2 טרפזים עם בסיסים 4 ו37 ס"מ, אותם גבהים.
אחר כך יש לצפות צד אחד מכל טרפז בנייר כסף, שימו לב שהצד המבריק של הנייר כסף יהיה כלפי חוץ, צד זה מחזיר אור טוב יותר.
יש להשתמש ביריעה מעט יותר גדולה מהקרטון ולעטוף אותו גם בדפנות, אח"כ להדביק את הקצוות עם נייר דבק.
לסיים את 4 הטרפזים
אני הוספתי בניית עזר (איזה מושג ישן הא) שיוסיף נפח לסופט בוקס שלי וישפר את הביצועים, הוספתי עוד רצועות בעובי 5 סמ' בקצה.
עליכם להדביק הכל בדומה לסרטון המצורף (בהילוך מהיר כמיטב המסורת, פי 25 יותר מהיר מהמציאות)
שימו לב, אל תשאירו רווחים בהדבקה, אל דאגה, קרטון הוא גמיש ואפשר יהיה לקפל אותו לצורה הרצויה.



כעת מה שנותר הוא לגזור מהמפה חתיכה בגודל המתאים ולהדביק אותה בפתח.
שימו לב, כדי לקבע את מפת הבד לסופטבוקס יש צורך באילתור. לדוגמה, תתפרו את קצוות הבד בצורת תעלה ובתוכה השחילו חוט ניילון, בדומה לשקיות זבל בעלות ידיות נשיאה, או השתמשו בסקוצ'.
כדי לחבר את הפלאש לסופטבוקס הכי טוב להשתמש שוב בסקוטצ'ים.

זה הכל, הסופט בוקס מוכן, הוא אולי לא מתקפל, אבל הוא בכלום כסף, פשוט ומהיר להכין אותו. הסרטון צולם במשך 20 דקות (TimeLapse).


בתמונה: הסופט-בוקס בפעולה, מורכב על חצובה פשוטה (עם בורג), ביחד עם קוביית סלייב אופטי ופלאש ישן.

כל מה שנותר כעת הוא לסנכרן את הפלאש עם המצלמה. הפתרון הזול ביותר הוא לרכוש קוביית סלייב אופטי, המתחברת לתחתית הפלאש ובעלת חיישן רגיש לאור. כאשר מזוהה פלאש בסביבה הקוביה שולחת פולס חשמלי להפעלת הפלאש המחובר אליה.
יש להשתמש בפלאש המובנה במצלמה על מצב ידני בעוצמה נמוכה. חובה לבטל את מצב TTL האוטומטי- במצב זה משתחררים פלאשים מקדימים לפני הצילום עצמו, דבר המבלבל את קוביית הסלייב.