‏הצגת רשומות עם תוויות מייצב תמונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מייצב תמונה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 7 במאי 2010

כל הדרכים להפיק תמונות טובות בתנאי תאורה לקויים.

מאז ומתמיד צילום בחשיכה היווה בעיה. בראשית ההיסטוריה של הצילום, נדרשו המצולמים להמתין דקות ארוכות ללא תזוזה, כשמתקן מיוחד מקבע את ראשם למקום, וזאת כדי למנוע טשטוש. יותר מאוחר, עם התפתחות הפלאש המצב השתפר מעט. הסיבה לצורך באור חזק או ממושך לא הייתה החשיכה, אלא הרגישות המועטה של סרטי הצילום באותה תקופה. בסוף המאה ה19 סרטי הצילום הרגישים ביותר הגיעו לרגישות 6 ISO. לשם השוואה, יש היום מצלמות דיגיטליות שמגיעות לרגישות 102,400.
עם המעבר לצילום דיגיטלי נפתחו בפנינו אפשרויות נוספות שלא היו קיימות בעבר. מצד שני, המעבר הביא עמו לא מעט צרות.
תמונה טובה היא ברוב המקרים תמונה עם חשיפה מאוזנת. כלומר, לא בהירה מדי (חשיפת יתר) ולא כהה מדי (חשיפת חסר). כדי לצלם תמונה שכזאת יש להתחשב בכל הפרמטרים המשפיעים על החשיפה. על מנת להקל על הצלמים נקבע תקן שנקרא סטופ, או EV (ראשי תיבות של Exposure value). על ידי הסטופים ניתן לכמת את החשיפה המתקבלת מהחיישן. כך גם מודדים את הטווח הדינמי של חיישנים: מה ההפרש בין הנקודה הכהה ביותר לנקודה הבהירה ביותר בתמונה המתקבלת מהחיישן. תמונה בהירה פי 2 משמע תמונה בהירה בסטופ אחד, כאשר נקודת המוצא (0 EV) מתארת חשיפה של שניה אחת, מפתח צמצם f1:1 ורגישות של ISO 100.  ניתן להציץ גם בטבלת הערכים בויקיפדיה האנגלית, או במחשבון הסטופים של Dpreview.

רגישות חיישן – ISO
כמו בכל דגימה של אות אנלוגי לאות דיגיטלי, מתקבל רעש ממנו לא ניתן להימנע. ככל שמעלים את רגישות החיישן כך הרעש מתחזק (בדומה ל"דחיפה": פיתוח יתר של פילם כימי היוצר גרעיניות). כמות הרעש שתיווצר תלויה בגודל החיישן, בסוגו ובצפיפותו. במצלמות רפלקסיות ניתן להגיע לאיזו 1600 ואף יותר ללא אבדן איכות משמעותי, אך במצלמות קומפקטיות מומלץ לצלם ברמת האיזו הנמוכה ביותר. אם אין ברירה, יש להגביר את הרגישות עד לרמה בה מתקבל רעש סביר (עליכם לבדוק מהי רמה זו בניסוי וטעייה ועל פי טעמכם האישי).

מפתח צמצם-
הצמצם הוא מעין דלת מעוגלת שניתן לפתוח ולסגור, כך שקוטר הפתח דרכו עובר האור משתנה, לפי בחירת הצלם. הצמצם בנוי בצורה של סגר עלים. פעולה דומה מתרחשת בעין, שם האישון מתכווץ ומתרחב בעזרת שרירים מעגליים. ערכי הצמצם מייצגים את היחס בין הקוטר לבין אורך המוקד (רמת הזום). להלן ערכי צמצם נפוצים:
f/1.4    f/2.0    f/2.8    f/4    f/5.6    f/8    f/11    f/16    f/22
ההבדל בין כל ערך עומד על סטופ אחד, כלומר פי 2 פחות אור ככל שעולים במספרים.
עבור צילום בחשיכה ישנה עדיפות ל "עדשות מהירות" בעלות מפתח צמצם גדול.
ניתן לייצג את מפתח הצמצם בצורה של 1:1.4 וכו'. לדוגמה, אם מחשבים את מפתח הצמצם של עדשת 50מ"מ צמצם f/1.4,  קוטר הצמצם המקסימלי יהיה 35מ"מ.

מהירות תריס-
התריס הוא התקן מכאני האחראי על תחילת החשיפה ועל סיומה. הזמן בו החיישן יהיה חשוף לאור ניתן לבחירת הצלם ונע בין אלפית השניה לשעות ארוכות. במידה ונושא הצילום נע, חשיפה קצרה (מהירות תריס גבוהה) תקפיא את הנושא וחשיפה ארוכה תמרח את מסלול תנועתו.
בחשיכה, כאשר מצלמים מהיד מתחת למהירות מסויימת, התמונה תצא מטושטשת, גם אם מצלמים נושא דומם. המהירות הזו תלויה באורך המוקד של העדשה. ככל שמגדילים את אורך המוקד, התמונה יותר רגישה לרעידות ולמריחה
קיים כלל אצבע, העוזר לקבוע מהי מהירות התריס המומלצת:
"בצילום באמצעות עצמית בעלת אורך מוקד X , ללא חצובה,  מהירות התריס תהיה גבוהה מ-1 חלקי X  של שניה, על מנת למנוע טישטוש הנגרם מתזוזת הצלם"
לדוגמה, כדי לצלם באורך מוקד של 100 מ"מ נדרשת מהירות תריס של 1/100 השניה לפחות.

בשביל זה מגיע לעזרה מייצב התמונה-
מייצב תמונה, אם בעדשה ואם בחיישן, מאפשר גמישות נוספת בתחום מהירות התריס. מייצב תמונה בחיישן (הזזת שבב) הוא מנגנון שדואג להזיז את השבב בכיוון הנגדי לתנועת הרעידה של היד. מייצב בעדשה (אופטי) מזיז את אחד האלמנטים בעדשה, המתקן את כיוון קרני האור. בשני המקרים עוצמת התיקון נקבעת על ידי ג'ירוסקופים- חיישנים הרגישים לתנועה. יש מייצבים המתגאים בשיפור של 4 סטופים (על פי נתוני היצרן). קיימים כמה סוגים ודרגות של מיצבי תמונה (אפילו מאותו יצרן), רובם מציעים שיפור של 2-3 סטופים, הדבר תלוי במיומנות הצלם ולכן אין ערך מוחלט.
מייצב התמונה בא ליידי ביטוי במיוחד בתנאי תאורה לקויים, בתחום של 1/8  עד 1/30 השניה. בתחום זה השפעתם של ערכי הצילום האחרים קצרו מלהושיע.

מונופוד וגורילה-פוד-
ניתן לשפר עוד יותר את אפקטיביות המייצב על ידי שימוש במונופוד- חצובה בעלת רגל אחת שאפשר לנעוץ באדמה. כמו כן שימוש מושכל בגורילה-פוד יכול לעזור.
גורילה-פוד זוהי חצובה קטנה עליה כתבתי ביקורת בעבר, ומגיעה במספר גדלים. רגליה בנויות ממפרקים מתכווננים וניתן "לקשור" אותה לעצים ענפים ועמודים.
בשימוש רגיל בגורילה-פוד, כמו בכל חצובה רגילה, אין צורך במייצב התמונה ואף מומלץ לכבותו. כאשר משתמשים בגורילה-פוד לשיפור האחיזה וללא מגע עם קרקע יציבה, מאוד מומלץ כן להפעיל את המייצב. שיפור האחיזה מתבצע ע"י "עיצוב" הגורילה-פוד בצורה המתיישבת בנוחות על הכתף והחזה של הצלם, כך ניתן "לסחוט" עוד יציבות כאשר אין ענף או קרקע זמינה.


בתמונה, טקס השבעה בתנאי תאורה קשים. צולם עם מייצב אופטי ו"חצובת כתף" גורילה-פוד. הפוקוס מתמקד בזוג החיילים הקרוב, שימו לב לטשטוש של החיילת כתוצאה מתזוזתה לבין החייל שעמד במקומו ונשאר חד. נתוני הצילום: איזו 1600, צמצם 5.6, מהירות תריס 1/8, זום 157 מ"מ.

בעת האחרונה יוצאות מצלמות עם מייצב תמונה כפול, מה זה אומר?
הדבר מציין מייצב תמונה אלקטרוני בנוסף למייצב הרגיל (הזזת שבב/אופטי). גם כאן יש 2 סוגים של מייצב אלקטרוני.
  1. מייצב המשתמש בחוצץ (Buffer)- בעת צילום תמונה מתבצעות כמה חשיפות, המחוברות לכדי תמונה אחת תוך התחשבות בתזוזה בין התמונות. החיבור מתבצע ע"י מעבד המצלמה בצורה דיגיטלית. במצב זה המצלמה משתמשת בכל הפיקסלים האפקטיביים של החיישן כדי להשלים מידע חסר (כמות הפיקסלים האפקטיביים גדולה יותר מהרזולוציה המקסימלית). מנגנון זה קיים בחלק ממצלמות SONY החדשות.
  2. מייצב מזוייף- מזהה מצבים בהם אין מספיק אור או יתכן טשטוש. בתגובה המצלמה מעלה את רמת האיזו כדי למנוע זאת. אי אפשר לקרוא לתכונה זו מייצב תמונה, זה בסך הכל מנגנון אוטומטי שמעלה את רגישות ISO לרמה קיצונית, כאשר יש חשש שהתמונה תצא מטושטשת. התוצאה: תמונה רועשת מאוד במקום תמונה מטושטשת ונקיה מרעשים.
לחובבי הוידאו שביננו, מייצב תמונה, מכל סוג שהוא, תמיד מומלץ. כמו כן לבעלי מצלמות רפלקס דיגיטליות מהדור האחרון, מצב צילום וידאו עובד מצויין עם מייצב התמונה האופטי (במידה ויש לכם עדשה הכוללת את המייצב)

שימוש בפלאש או חצובה-
במקרים קיצוניים במיוחד, אין ברירה וחייבים להשתמש בחצובה או בפלאש. הבזק פלאש מתבצע במשך אלפית השניה, דבר הגורם ל"הקפאה" של עצמים בתנועה, ללא תלות במהירות התריס. לפלאש כמה חסרונות: צילום עם פלאש פוגע באווירה ובתאורה הייחודית של המקום. אור פלאש ישיר לא מחמיא למצולמים ובעל טווח הארה מוגבל. כאשר הפלאש נמצא קרוב לעדשה (כמו בפלאש מובנה) נוצרת תופעת העיניים האדומות.
כאשר משתמשים בחצובה ניתן לבחור באיזה מהירות תריס שרוצים, המגבלה היחידה היא התנועה של הנושא. בשימוש מושכל בחצובה עם חשיפה ארוכה ופלאש ניתן להגיע לתוצאות מפתיעות, עם פלאש חיצוני אפשר להכניס כמה הבזקות בחשיפה אחת. אין גבול ליצירתיות.

מדוע לא לסמוך על מצב הצילום האוטומטי בחשיכה?
מערכת המיקוד כמעט ולא מתפקדת בעלטה, המערכת מבוססת לרוב על ניגודיות (קונטרסט). כשאין מספיק אור, אין ניגודיות והמצלמה לא תסכים לצלם, או שתצלם מבלי שהפוקוס ננעל. מומלץ לצלם בפוקוס ידני במידה ואפשר.
המצב האוטומטי תמיד יעדיף לצלם עם הפלאש המובנה, במהירות תריס גבוהה. זהו המתכון האידיאלי לתמונות גרועות: מצולמים מסונוורים עם עיניים אדומות, וללא פרטים מהרקע או תאורה ייחודית כלשהי (רקע שחור). מנגד, כאשר מעבירים את המצלמה למצב ללא פלאש, רוב המצלמות לא יזהירו את הצלם כי התמונה עומדת לצאת מטושטשת.
כשאין ברירה וחייבים להשתמש בפלאש המובנה, הפעילו אותו ביחד עם חשיפה ארוכה יותר, או בחרו מצב צילום פורטרט בלילה. כך תקבלו נושא מואר וחד (פלאש מקפיא תנועה) ורקע מואר בתאורה הטבעית (ואולי קצת מטושטש, תלוי ביישום שלכם).


לסיכום, אין תחליף לצילום ידני מלא, במידה והמצלמה שברשותכם לא מאפשרת זאת, בחרו במצב הצילום המתאים לסצינה (במקרה זה מצב לילה). מייצב התמונה יכול לעזור במקרים מסויימים, ויכול לעשות את ההבדל בין תמונה מוצלחת לתמונה שתמצא את עצמה בסל המיחזור. מנגד, מייצב התמונה הוא לא חובה, לפניו הסתדרו מצויין, כאשר צילמו עם עדשות מהירות בעלות מפתח צמצם גדול ואורך מוקד קבוע ללא אפשרות זום (נקראות גם עדשות פריים). תמיד טוב להוסיף יציבות עם נקודת השקה לרצפה (מונופוד) או השקות רבות לגוף האדם (גורילה-פוד ואחיזה יציבה). במידה ואין ברירה ניתן לעשות שימוש מושכל בפלאש וחצובה.

יום שני, 5 באוקטובר 2009

מדריך ייצוב וידאו, תוכנתי ומכאני

חג סוכות שמח לכולם, במדריך הזה נלמד איך לייצב וידאו בצורה מעולה גם אם יש לכם מצלמה מייצב תמונה וגם אם לא.
שני חלקים למדריך, בראשון ייצוב תוכנה (לאחר הצילום) ובשני, בניה של מתקן אחיזה להגברת היציבות תוך כדי הצילום.
תחילה עליכם לדעת מה זה מייצב תמונה (זה שמגיע מובנה במצלמה) כדי שתבינו יותר טוב את המדריך שלי.
מי שחושב שהוא בקיא בתחום מוזמן לדלג על הפיסקה ולחסוך בחפירות.

מייצב תמונה, בעדשה (אופטי) או בשבב (הזזת שבב)- מנגנון מכאני מבוסס חיישנים ומנועים קטנים שתפקידם לייצב את הרעידה הטבעית של הצלם. לרוב מדובר בחיישנים שמזהים תנועה של המצלמה כולה לכיוון מסויים ומזיזים את השבב (או חלק בעדשה) בכיוון הנגדי באותה עוצמה כדי לבטל (במידת האפשר) את הרעידה. זיהוי התנועה והתנועה הנגדית מבוצע במהירות הבזק והודות לכך מתקבלת תמונה יציבה למדי. הרבה תמונות נהרסות מרעד ידיים כאשר מצלמים בחשיפה ארוכה, כלומר בעת צילום בחשיכה ללא פלאש.
היעילות של מייצב תמונה כזה או אחר נמדדת ביכולת לתפוס תמונות חדות בחשיפה ארוכה יותר נמוכה משהיה ניתן לתפוס ללא המייצב (כמובן במפתח צמצם ורגישות ISO זהים בשתי התמונות). יש מייצבים שמתגאים ביכולת לצילום חד גם בהפרש של 4 סטופים.
לדוגמה, צילמתי תמונה ללא מייצב בצמצם פתוח ורגישות גבוהה ISO800, במהירות תריס של 1/60 של שניה. התמונה יצאה חדה. לאחר מס בדיקות הגעתי למסקנה שאם אוריד עוד את מהירות התריס, התמונות יצאו מטושטשות.
בהנחה שהתאורה לא השתנתה, הפעלתי את המייצב וצילמתי שוב במהירות תריס 1/25, התמונה יצאה חדה וגם קיבלתי יותר פרטים מהרקע, כביכול תמונה שלא הייתי יכול להשיג בצורה אחרת, אבל מסתבר שניתן להשיג תמונות דומות ללא המייצב עם רגישות ISO יותר גבוהה. אז נעבור על היתרונות והחסרונות
יתרונות:
  • תוצאות טובות יותר בצילום בתאורה לקויה (חשיפה ארוכה)
  • המנגנון מקל על המיקוד האוטומטי במצלמות רפלקס דיגיטליות בעלות מייצב תמונה בעדשה
  • מייצב תמונה עושה פלאות במצב צילום וידאו כשהוא פועל, למרות החסרונות שמצויינות מטה.
  • הייצוב מתבצע בכיוון האנכי והאופקי.
חסרונות:
  • המנגנון לא מייצב תנועה שמקורה לא ברעד הידיים המפורסם. לדוגמה, צילום אנשים במנוחה (לא רוקדים ולא קופצים) בחשיפה יותר קצרה מ1/25 של שניה יצא מטושטש, ללא קשר למנגנון ייצוב התמונה.
  • מנגנון הייצוב מוגבל ביכולת שלו, במצבים מרטיטים במיוחד (חולי פרקינסון, צילום תוך כדי נסיעה וכו') המנגנון לא תמיד יעזור.
  • קשה למנגנון לדעת מתי מדובר ברעד ידיים בלתי נשלט ומתי מדובר בתנועה רצונית. למשל בצילום וידאו, נגיד שברצוני לעשות פאנינג ימינה, בהתחלה המנגנון יתנגד לתנועה ימינה ולאחר שיגיע למגבלת הפיצוי שלו, תתרחש תנועה חדה יותר ממה שהתכוונתי. ורק כאשר מהירות התנועה תהיה אחידה (או שווה לאפס, כלומר ללא תאוצה) המנגנון יחזור לעצמו.
  • בעת צילום בחשיפות ארוכות במיוחד עם חצובה, המייצב עלול ליצור תזוזה בטעות, ולכן עדיף לכבותו בצילום שכזה.
  • הייצוב לא חל על תנועות שאינן אנכיות או אופקיות, למשל תנועה סיבובית או הטיית המצלמה לפנים או לאחור (קנון הוציאה גירסה חדשה של המייצב בעדשה שכן מייצב תנועה לפנים ולאחור)
קיימים עוד מספר הבדלים בין מייצב אופטי למייצב הזזת שבב, אבל לא אדון בהם הפעם.
יש הסבורים שמייצב תמונה בצילום סטילס הוא בכלל לא נחוץ, מכיוון שניתן להסתדר בלעדיו ע"י הגברת הרגישות. מה גם שמייצב התמונה נמצא יעיל במצבים מאוד ספציפיים (תחום מהירות תריס צר של 1/8 עד 1/30). עוד על כך ניתן לקרוא כאן.
כפי שהזכרתי, למרות החסרונות אני ממליץ לא לכבות את המייצב בצילום וידאו, גם כאשר מצלמים מחצובה, למרות החסרונות הנ"ל.

מייצב תמונה אלקטרוני- קיים לרוב במצלמות וידאו ייעודיות, בו אין חלקים נעים. כאשר הוא מופעל, אין שימוש בכל הפיקסלים האפקטיביים שעל החיישן, חלק מהפיקסלים משמשים בתור Buffer- בזמן רעידה מסגרת הפריים זזה בכיוון הנגדי לרעידה. מנגנון זה מוגבל לכמות הבאפר, יש יצרנים שמקדישים חיישן יותר גדול עם יותר פיקסלים עבור המייצב ויש כאלה שמקטינים את מסגרת הפריים בעת הפעלת המייצב ואח"כ מגדילים באמצעות אינטרפולציה.
מכיוון שכמות הפרטים במצלמות וידאו רגילות נמוכה ממילא, עליכם לבדוק אם אתם מרגישים הבדל (בשלב הצפיה במחשב) בכמות הפרטים כאשר המנגנון מופעל וכאשר לא. אם אין ירידה מורגשת, עדיף להפעיל את המנגנון האלקטרוני.


מדריך ייצוב תוכנה
כאן תלמדו איך מייצבים קבצי וידאו רועדים במיוחד, שאפילו המייצב המובנה לא הצליח להעלים.
דרישות:
  • התוכנה Virtual Dub- תחלצו לתיקיה כרצונכם.
  • התוסף Deshaker- חלצו את הקובץ Deshaker.vdf אל התיקיה VirtualDub/Plugins.
  • חבילה קטנה בשם Microsoft Visual C++ 2005 SP1 Redistributable Package- תתקינו בפשטות (חייבים אותה, אחרת התוסף לא עובד).
  • מחשב חזק, ו/או הרבה סבלנות.
  • עליכם לצלם וידאו במהירות תריס הגבוהה ביותר האפשרית (חשיפה קצרה, לרוב מצב צילום ספורט), כך יופיעו פחות תופעות לוואי מהסרט אפקט הפרפר/ג'אמפר.
איך זה עובד?
אלגוריתם עובר פעמיים על כל הוידאו.
בפעם הראשונה מופעל אבחון שמזהה את התנועה בוידאו ושומר אותה לקובץ לוג, כולל זיהויי של חילוף סצינות.
בסריקה השניה מתבצעת הזזה של כל פריים בסרטון כדי לנטרל את הרעידות שאובחנו בסריקה הראשונה. עוצמת הייצוב ניתנת להגדרה.

טענו קובץ וידאו אל VirtualDub, לחצו Video -> Filters -> Add.
הפילטר Deshaker v2.4 אמור להופיע ברשימה, אם לא כנראה לא התקנתם כל מה שצריך בחלק דרישות.
בחרו בו ולחצו OK. נפתח לנו חלון ההגדרות:
בצד שמאל,
Source Pixel Aspect- השאירו ללא שינוי עבור סרטונים שצולמו במצלמת סטילס. עבור מסרטות וידאו ייעודיות בחרו PAL. אם צילמתם בפורמט 16:9 בחרו Anamorfic PAL (הבחירה נכונה למצלמות DV בשיטת השידור בארץ)
Video Type- סטילס במצב וידאו- בחרו בProgressive. מצלמת וידאו ייעודית? Interlaced. ברוב המקרים מדובר ב- Upper Field First.
Camera Has a Rolling Shotter- פונקציה חביבה המפחיתה את אפקט התריס המתגלגל. מדובר בתופעת לוואי שקיימת בכל המצלמות בעלות חיישני CMOS, בעת צילום וידאו. האפקט נראה כאילו חפצים דוממים נהפכים לג'לי ומתעקמים בעת הזזת המצלמה לצדדים. התוכנה לא מעלימה את האפקט לחלוטין, אבל ממעיטה אותו (בנוסף לפעולת הייצוב). להפעלה סמנו בV, ניתן לבחור את עוצמת התיקון באחוזים. בכל מצלמה נדרשת עוצמת תיקון שונה. הדרך הטובה ביותר היא ניסוי ותעיה. מקום טוב להתחיל בו זה 70%.(כך אמור להיראות חלון ההגדרות שלכם)

וודאו שכפתור Pass 1 לחוץ, הגדרות ברירת המחדל בחלק זה מספיק טובות ואין צורך לשנות דבר. אם בכל זאת אתם רוצים לשנות, ניתן ללמוד על ההגדרות במדריך למשתמש באנגלית כאן.
לחצו OK, פעמיים.
וודאו שאתם בפריים הראשון בסרטון, ולחצו על כפתור PLAYo, (שלישי משמאל). כעת תתבצע סריקה על כל הוידאו, ניתן לראות את הווקטורים המסמנים את התנועה שזוהתה, המתינו עד סיום הסרטון.

לחצו Video ואז Filters. בחרו בפילטר Deshaker, ולחצו על Configue. חזרנו את חלון ההגדרות.
לחצו על כפתור Pass 2. (אין צורך לשנות ערכים שאני לא מזכיר)
Edge Compensation- אני ממליץ לבחור ב-None.
סמנו את Use previuse and future frames.
הסבר: בדומה למייצב תמונה אלקטרוני, מזיזים את המסגרת בניגוד לכיוון הרעידה, במייצב האלקטרוני יש באפר, כלומר חלק מהחיישן שנותן חופש להזזה, אבל כאן אין מידע כזה. מה שהתוכנה עושה היא פשוט לוקחת את המידע מפריימים קודמים ומרנדרת מחדש את המידע החסר.
סמנו את Soft Borders- מעמיס מעט על תהליך העיבוד אבל משפר מאוד את התוצאה
Extarpulate colors into borders- במקומות בהם אין מידע למרות הטריק הנ"ל בהסבר, יהיה צבע שחור, אם תסמנו פה וי במקום שחור יהיה צבע שתואם את הסרטון. (שוב, נדרש כוח עיבוד רב)
Motion Smoothness- שחקו עם הערכים כרצונכם, אני ממליץ לשנות את Horizontal ו-Vertical ל4000 ובשאר לא לגעת.

אשרו פעמיים, אתם יכולים לראות את התוצאה בחלון הימיני. ניתן לשמור את הקובץ לאחר בחירת מקודד (ראו את המדריך הראשון שלי).

לפניכם חלק מהופעה של עברי לידר בפארק הירקון. צולם מהיד ללא חצובה עם מצלמת סטילס Minolta Z5 בעלת מייצב הזזת שבב מופעל, ובנוסף עיבוד על פי המדריך.


מדריך ייצוב מכאני.

העצה הפשוטה והטובה ביותר שאני יכול לתת לכם היא - השתמשו בחצובה.
אבל לא בשביל זה קראתם את הפוסט המייגע והגעתם עד לכאן.
מסתבר שכבר המציאו דבר כזה שנקרא SteadyCam, מתקן ייצוב עם ג'ירוסקופים שמתבסס על כוח הכבידה, אך עם זאת אינו נייח כמו חצובה ומאפשר לצלם תוך כדי תנועה. לא סתם תנועה, צילום תוך כדי הליכה, ריצה, וגם קפיצה והכל ביציבות מקסימלית. המתקן הזה קיים לתחום המקצועי והוא יקר להחריד. יש מספר סרטים הולליוודים שחייבים את הצלחתם לפטנט הזה, בלעדיו מס' סצינות חשובות לא היו יכולות להצטלם כראוי.

לאחרונה, החלו צצים במקומות רבים באינטרנט, שלל מתקנים אשר משתמשים באותם עקרונות פיסיקליים (כוח הכבידה). מתקנים בהרכבה עצמית, בעלות נמוכה ועם תוצאות שלא נופלות מהמקבילה המקצועית. רוב המתקנים מבוססים על עקרונות דומים, כולם מבוססים על מרכז כובד נמוך- משקולת נמצאת בתחתית והיא אשר מייצבת את המצלמה.

המצרכים הם מאוד פשוטים ולא בעיה להשיג אותם:
  • מקל של מטאטא
  • קרש עבור מצע למצלמה
  • מקדחה
  • בורג 1/4 אינטש (הגודל האוניברסלי לחיבור מצלמות)
  • משקולת או משהו כבד שאתם לא צריכים


מצטער שאני לא מפרסם תמונות שאני צילמתי, המצלמה שלי בתיקון. אתם יכולים לראות את ה"ראש" של המתקן שבניתי במדריך לצילום בתלת מימד.
השתמשי בקרש מעץ שניסרתי במידות 5x10x2 ס"מ. קדחתי חור קטן בצד שמאל עבור הברגת המצלמה, ובצד שני קדחתי חור בגודל של מקל המטאטא, אותו חיברתי בלחץ מתון.
בערך במרכז המקל ניתן לחבר מקל נוסף לשיפור האחיזה. אני חיברתי ראש של חצובה פשוטה שבמקרה התאים בדיוק לקוטר המקל.
בתחתית המקל קושרים משקולת. חשוב שהמשקל למטה יהיה גדול יותר ממשקל המצלמה. בסופו של דבר כל הסידור הזה שוקל די הרבה, אבל ידוע שעם המשקל מגיעה היציבות. ניתן להשתמש בכל חפץ כבד בתור משקולת, מקלות מתכת וכו'.

יש דרכים רבות לייעל את המתקן, לדוגמה ידית עם ציר אוניברסלי המסוגל לנוע לכל הכיוונים. כך נמנעים מכל רעד ידיים, אפשר לקפוץ, לרוץ, לעלות במדרגות ותמיד הוידאו יהיה חלק.
פתרון נחמד נמצא כאן (זהירות, אנגלית).
המתקן הכי יציב שראיתי הוא בסרטון הזה, קומפקטי, ולרגע נדמה שהמצלמה ממש מרחפת באוויר.


עד כאן, עם שימוש בשני המייצבים אני בטוח שתגיעו לתוצאות מקצועיות לחלוטין.
מי יתן, ולא נראה עוד זוועות בצורה של סרטונים רועדים עד כדי מחלת ים, לדוגמה השידור החי של סלקום מפסטיבל ערד. מה הם חשבו לעצמם, שהם יביאו מצלמה לכל בלוגר שאין לו מושג בצילום וידאו בסיסי?
תהנו!