מאז ומתמיד צילום בחשיכה היווה בעיה. בראשית ההיסטוריה של הצילום, נדרשו המצולמים להמתין דקות ארוכות ללא תזוזה, כשמתקן מיוחד מקבע את ראשם למקום, וזאת כדי למנוע טשטוש. יותר מאוחר, עם התפתחות הפלאש המצב השתפר מעט. הסיבה לצורך באור חזק או ממושך לא הייתה החשיכה, אלא הרגישות המועטה של סרטי הצילום באותה תקופה. בסוף המאה ה19 סרטי הצילום הרגישים ביותר הגיעו לרגישות 6 ISO. לשם השוואה, יש היום מצלמות דיגיטליות שמגיעות לרגישות 102,400.
עם המעבר לצילום דיגיטלי נפתחו בפנינו אפשרויות נוספות שלא היו קיימות בעבר. מצד שני, המעבר הביא עמו לא מעט צרות.
תמונה טובה היא ברוב המקרים תמונה עם חשיפה מאוזנת. כלומר, לא בהירה מדי (חשיפת יתר) ולא כהה מדי (חשיפת חסר). כדי לצלם תמונה שכזאת יש להתחשב בכל הפרמטרים המשפיעים על החשיפה. על מנת להקל על הצלמים נקבע תקן שנקרא סטופ, או EV (ראשי תיבות של Exposure value). על ידי הסטופים ניתן לכמת את החשיפה המתקבלת מהחיישן. כך גם מודדים את הטווח הדינמי של חיישנים: מה ההפרש בין הנקודה הכהה ביותר לנקודה הבהירה ביותר בתמונה המתקבלת מהחיישן. תמונה בהירה פי 2 משמע תמונה בהירה בסטופ אחד, כאשר נקודת המוצא (0 EV) מתארת חשיפה של שניה אחת, מפתח צמצם f1:1 ורגישות של ISO 100. ניתן להציץ גם בטבלת הערכים בויקיפדיה האנגלית, או במחשבון הסטופים של Dpreview.
f/1.4 f/2.0 f/2.8 f/4 f/5.6 f/8 f/11 f/16 f/22
ההבדל בין כל ערך עומד על סטופ אחד, כלומר פי 2 פחות אור ככל שעולים במספרים.
עבור צילום בחשיכה ישנה עדיפות ל "עדשות מהירות" בעלות מפתח צמצם גדול.
ניתן לייצג את מפתח הצמצם בצורה של 1:1.4 וכו'. לדוגמה, אם מחשבים את מפתח הצמצם של עדשת 50מ"מ צמצם f/1.4, קוטר הצמצם המקסימלי יהיה 35מ"מ.
בחשיכה, כאשר מצלמים מהיד מתחת למהירות מסויימת, התמונה תצא מטושטשת, גם אם מצלמים נושא דומם. המהירות הזו תלויה באורך המוקד של העדשה. ככל שמגדילים את אורך המוקד, התמונה יותר רגישה לרעידות ולמריחה
קיים כלל אצבע, העוזר לקבוע מהי מהירות התריס המומלצת:
מייצב התמונה בא ליידי ביטוי במיוחד בתנאי תאורה לקויים, בתחום של 1/8 עד 1/30 השניה. בתחום זה השפעתם של ערכי הצילום האחרים קצרו מלהושיע.
גורילה-פוד זוהי חצובה קטנה עליה כתבתי ביקורת בעבר, ומגיעה במספר גדלים. רגליה בנויות ממפרקים מתכווננים וניתן "לקשור" אותה לעצים ענפים ועמודים.
בשימוש רגיל בגורילה-פוד, כמו בכל חצובה רגילה, אין צורך במייצב התמונה ואף מומלץ לכבותו. כאשר משתמשים בגורילה-פוד לשיפור האחיזה וללא מגע עם קרקע יציבה, מאוד מומלץ כן להפעיל את המייצב. שיפור האחיזה מתבצע ע"י "עיצוב" הגורילה-פוד בצורה המתיישבת בנוחות על הכתף והחזה של הצלם, כך ניתן "לסחוט" עוד יציבות כאשר אין ענף או קרקע זמינה.
בתמונה, טקס השבעה בתנאי תאורה קשים. צולם עם מייצב אופטי ו"חצובת כתף" גורילה-פוד. הפוקוס מתמקד בזוג החיילים הקרוב, שימו לב לטשטוש של החיילת כתוצאה מתזוזתה לבין החייל שעמד במקומו ונשאר חד. נתוני הצילום: איזו 1600, צמצם 5.6, מהירות תריס 1/8, זום 157 מ"מ.
כאשר משתמשים בחצובה ניתן לבחור באיזה מהירות תריס שרוצים, המגבלה היחידה היא התנועה של הנושא. בשימוש מושכל בחצובה עם חשיפה ארוכה ופלאש ניתן להגיע לתוצאות מפתיעות, עם פלאש חיצוני אפשר להכניס כמה הבזקות בחשיפה אחת. אין גבול ליצירתיות.
המצב האוטומטי תמיד יעדיף לצלם עם הפלאש המובנה, במהירות תריס גבוהה. זהו המתכון האידיאלי לתמונות גרועות: מצולמים מסונוורים עם עיניים אדומות, וללא פרטים מהרקע או תאורה ייחודית כלשהי (רקע שחור). מנגד, כאשר מעבירים את המצלמה למצב ללא פלאש, רוב המצלמות לא יזהירו את הצלם כי התמונה עומדת לצאת מטושטשת.
כשאין ברירה וחייבים להשתמש בפלאש המובנה, הפעילו אותו ביחד עם חשיפה ארוכה יותר, או בחרו מצב צילום פורטרט בלילה. כך תקבלו נושא מואר וחד (פלאש מקפיא תנועה) ורקע מואר בתאורה הטבעית (ואולי קצת מטושטש, תלוי ביישום שלכם).
לסיכום, אין תחליף לצילום ידני מלא, במידה והמצלמה שברשותכם לא מאפשרת זאת, בחרו במצב הצילום המתאים לסצינה (במקרה זה מצב לילה). מייצב התמונה יכול לעזור במקרים מסויימים, ויכול לעשות את ההבדל בין תמונה מוצלחת לתמונה שתמצא את עצמה בסל המיחזור. מנגד, מייצב התמונה הוא לא חובה, לפניו הסתדרו מצויין, כאשר צילמו עם עדשות מהירות בעלות מפתח צמצם גדול ואורך מוקד קבוע ללא אפשרות זום (נקראות גם עדשות פריים). תמיד טוב להוסיף יציבות עם נקודת השקה לרצפה (מונופוד) או השקות רבות לגוף האדם (גורילה-פוד ואחיזה יציבה). במידה ואין ברירה ניתן לעשות שימוש מושכל בפלאש וחצובה.
עם המעבר לצילום דיגיטלי נפתחו בפנינו אפשרויות נוספות שלא היו קיימות בעבר. מצד שני, המעבר הביא עמו לא מעט צרות.
תמונה טובה היא ברוב המקרים תמונה עם חשיפה מאוזנת. כלומר, לא בהירה מדי (חשיפת יתר) ולא כהה מדי (חשיפת חסר). כדי לצלם תמונה שכזאת יש להתחשב בכל הפרמטרים המשפיעים על החשיפה. על מנת להקל על הצלמים נקבע תקן שנקרא סטופ, או EV (ראשי תיבות של Exposure value). על ידי הסטופים ניתן לכמת את החשיפה המתקבלת מהחיישן. כך גם מודדים את הטווח הדינמי של חיישנים: מה ההפרש בין הנקודה הכהה ביותר לנקודה הבהירה ביותר בתמונה המתקבלת מהחיישן. תמונה בהירה פי 2 משמע תמונה בהירה בסטופ אחד, כאשר נקודת המוצא (0 EV) מתארת חשיפה של שניה אחת, מפתח צמצם f1:1 ורגישות של ISO 100. ניתן להציץ גם בטבלת הערכים בויקיפדיה האנגלית, או במחשבון הסטופים של Dpreview.
רגישות חיישן – ISO
כמו בכל דגימה של אות אנלוגי לאות דיגיטלי, מתקבל רעש ממנו לא ניתן להימנע. ככל שמעלים את רגישות החיישן כך הרעש מתחזק (בדומה ל"דחיפה": פיתוח יתר של פילם כימי היוצר גרעיניות). כמות הרעש שתיווצר תלויה בגודל החיישן, בסוגו ובצפיפותו. במצלמות רפלקסיות ניתן להגיע לאיזו 1600 ואף יותר ללא אבדן איכות משמעותי, אך במצלמות קומפקטיות מומלץ לצלם ברמת האיזו הנמוכה ביותר. אם אין ברירה, יש להגביר את הרגישות עד לרמה בה מתקבל רעש סביר (עליכם לבדוק מהי רמה זו בניסוי וטעייה ועל פי טעמכם האישי).מפתח צמצם-
הצמצם הוא מעין דלת מעוגלת שניתן לפתוח ולסגור, כך שקוטר הפתח דרכו עובר האור משתנה, לפי בחירת הצלם. הצמצם בנוי בצורה של סגר עלים. פעולה דומה מתרחשת בעין, שם האישון מתכווץ ומתרחב בעזרת שרירים מעגליים. ערכי הצמצם מייצגים את היחס בין הקוטר לבין אורך המוקד (רמת הזום). להלן ערכי צמצם נפוצים:f/1.4 f/2.0 f/2.8 f/4 f/5.6 f/8 f/11 f/16 f/22
ההבדל בין כל ערך עומד על סטופ אחד, כלומר פי 2 פחות אור ככל שעולים במספרים.
עבור צילום בחשיכה ישנה עדיפות ל "עדשות מהירות" בעלות מפתח צמצם גדול.
ניתן לייצג את מפתח הצמצם בצורה של 1:1.4 וכו'. לדוגמה, אם מחשבים את מפתח הצמצם של עדשת 50מ"מ צמצם f/1.4, קוטר הצמצם המקסימלי יהיה 35מ"מ.
מהירות תריס-
התריס הוא התקן מכאני האחראי על תחילת החשיפה ועל סיומה. הזמן בו החיישן יהיה חשוף לאור ניתן לבחירת הצלם ונע בין אלפית השניה לשעות ארוכות. במידה ונושא הצילום נע, חשיפה קצרה (מהירות תריס גבוהה) תקפיא את הנושא וחשיפה ארוכה תמרח את מסלול תנועתו.בחשיכה, כאשר מצלמים מהיד מתחת למהירות מסויימת, התמונה תצא מטושטשת, גם אם מצלמים נושא דומם. המהירות הזו תלויה באורך המוקד של העדשה. ככל שמגדילים את אורך המוקד, התמונה יותר רגישה לרעידות ולמריחה
קיים כלל אצבע, העוזר לקבוע מהי מהירות התריס המומלצת:
"בצילום באמצעות עצמית בעלת אורך מוקד X , ללא חצובה, מהירות התריס תהיה גבוהה מ-1 חלקי X של שניה, על מנת למנוע טישטוש הנגרם מתזוזת הצלם"
לדוגמה, כדי לצלם באורך מוקד של 100 מ"מ נדרשת מהירות תריס של 1/100 השניה לפחות.בשביל זה מגיע לעזרה מייצב התמונה-
מייצב תמונה, אם בעדשה ואם בחיישן, מאפשר גמישות נוספת בתחום מהירות התריס. מייצב תמונה בחיישן (הזזת שבב) הוא מנגנון שדואג להזיז את השבב בכיוון הנגדי לתנועת הרעידה של היד. מייצב בעדשה (אופטי) מזיז את אחד האלמנטים בעדשה, המתקן את כיוון קרני האור. בשני המקרים עוצמת התיקון נקבעת על ידי ג'ירוסקופים- חיישנים הרגישים לתנועה. יש מייצבים המתגאים בשיפור של 4 סטופים (על פי נתוני היצרן). קיימים כמה סוגים ודרגות של מיצבי תמונה (אפילו מאותו יצרן), רובם מציעים שיפור של 2-3 סטופים, הדבר תלוי במיומנות הצלם ולכן אין ערך מוחלט.מייצב התמונה בא ליידי ביטוי במיוחד בתנאי תאורה לקויים, בתחום של 1/8 עד 1/30 השניה. בתחום זה השפעתם של ערכי הצילום האחרים קצרו מלהושיע.
מונופוד וגורילה-פוד-
ניתן לשפר עוד יותר את אפקטיביות המייצב על ידי שימוש במונופוד- חצובה בעלת רגל אחת שאפשר לנעוץ באדמה. כמו כן שימוש מושכל בגורילה-פוד יכול לעזור.גורילה-פוד זוהי חצובה קטנה עליה כתבתי ביקורת בעבר, ומגיעה במספר גדלים. רגליה בנויות ממפרקים מתכווננים וניתן "לקשור" אותה לעצים ענפים ועמודים.
בשימוש רגיל בגורילה-פוד, כמו בכל חצובה רגילה, אין צורך במייצב התמונה ואף מומלץ לכבותו. כאשר משתמשים בגורילה-פוד לשיפור האחיזה וללא מגע עם קרקע יציבה, מאוד מומלץ כן להפעיל את המייצב. שיפור האחיזה מתבצע ע"י "עיצוב" הגורילה-פוד בצורה המתיישבת בנוחות על הכתף והחזה של הצלם, כך ניתן "לסחוט" עוד יציבות כאשר אין ענף או קרקע זמינה.
בתמונה, טקס השבעה בתנאי תאורה קשים. צולם עם מייצב אופטי ו"חצובת כתף" גורילה-פוד. הפוקוס מתמקד בזוג החיילים הקרוב, שימו לב לטשטוש של החיילת כתוצאה מתזוזתה לבין החייל שעמד במקומו ונשאר חד. נתוני הצילום: איזו 1600, צמצם 5.6, מהירות תריס 1/8, זום 157 מ"מ.
בעת האחרונה יוצאות מצלמות עם מייצב תמונה כפול, מה זה אומר?
הדבר מציין מייצב תמונה אלקטרוני בנוסף למייצב הרגיל (הזזת שבב/אופטי). גם כאן יש 2 סוגים של מייצב אלקטרוני.- מייצב המשתמש בחוצץ (Buffer)- בעת צילום תמונה מתבצעות כמה חשיפות, המחוברות לכדי תמונה אחת תוך התחשבות בתזוזה בין התמונות. החיבור מתבצע ע"י מעבד המצלמה בצורה דיגיטלית. במצב זה המצלמה משתמשת בכל הפיקסלים האפקטיביים של החיישן כדי להשלים מידע חסר (כמות הפיקסלים האפקטיביים גדולה יותר מהרזולוציה המקסימלית). מנגנון זה קיים בחלק ממצלמות SONY החדשות.
- מייצב מזוייף- מזהה מצבים בהם אין מספיק אור או יתכן טשטוש. בתגובה המצלמה מעלה את רמת האיזו כדי למנוע זאת. אי אפשר לקרוא לתכונה זו מייצב תמונה, זה בסך הכל מנגנון אוטומטי שמעלה את רגישות ISO לרמה קיצונית, כאשר יש חשש שהתמונה תצא מטושטשת. התוצאה: תמונה רועשת מאוד במקום תמונה מטושטשת ונקיה מרעשים.
שימוש בפלאש או חצובה-
במקרים קיצוניים במיוחד, אין ברירה וחייבים להשתמש בחצובה או בפלאש. הבזק פלאש מתבצע במשך אלפית השניה, דבר הגורם ל"הקפאה" של עצמים בתנועה, ללא תלות במהירות התריס. לפלאש כמה חסרונות: צילום עם פלאש פוגע באווירה ובתאורה הייחודית של המקום. אור פלאש ישיר לא מחמיא למצולמים ובעל טווח הארה מוגבל. כאשר הפלאש נמצא קרוב לעדשה (כמו בפלאש מובנה) נוצרת תופעת העיניים האדומות.כאשר משתמשים בחצובה ניתן לבחור באיזה מהירות תריס שרוצים, המגבלה היחידה היא התנועה של הנושא. בשימוש מושכל בחצובה עם חשיפה ארוכה ופלאש ניתן להגיע לתוצאות מפתיעות, עם פלאש חיצוני אפשר להכניס כמה הבזקות בחשיפה אחת. אין גבול ליצירתיות.
מדוע לא לסמוך על מצב הצילום האוטומטי בחשיכה?
מערכת המיקוד כמעט ולא מתפקדת בעלטה, המערכת מבוססת לרוב על ניגודיות (קונטרסט). כשאין מספיק אור, אין ניגודיות והמצלמה לא תסכים לצלם, או שתצלם מבלי שהפוקוס ננעל. מומלץ לצלם בפוקוס ידני במידה ואפשר.המצב האוטומטי תמיד יעדיף לצלם עם הפלאש המובנה, במהירות תריס גבוהה. זהו המתכון האידיאלי לתמונות גרועות: מצולמים מסונוורים עם עיניים אדומות, וללא פרטים מהרקע או תאורה ייחודית כלשהי (רקע שחור). מנגד, כאשר מעבירים את המצלמה למצב ללא פלאש, רוב המצלמות לא יזהירו את הצלם כי התמונה עומדת לצאת מטושטשת.
כשאין ברירה וחייבים להשתמש בפלאש המובנה, הפעילו אותו ביחד עם חשיפה ארוכה יותר, או בחרו מצב צילום פורטרט בלילה. כך תקבלו נושא מואר וחד (פלאש מקפיא תנועה) ורקע מואר בתאורה הטבעית (ואולי קצת מטושטש, תלוי ביישום שלכם).
לסיכום, אין תחליף לצילום ידני מלא, במידה והמצלמה שברשותכם לא מאפשרת זאת, בחרו במצב הצילום המתאים לסצינה (במקרה זה מצב לילה). מייצב התמונה יכול לעזור במקרים מסויימים, ויכול לעשות את ההבדל בין תמונה מוצלחת לתמונה שתמצא את עצמה בסל המיחזור. מנגד, מייצב התמונה הוא לא חובה, לפניו הסתדרו מצויין, כאשר צילמו עם עדשות מהירות בעלות מפתח צמצם גדול ואורך מוקד קבוע ללא אפשרות זום (נקראות גם עדשות פריים). תמיד טוב להוסיף יציבות עם נקודת השקה לרצפה (מונופוד) או השקות רבות לגוף האדם (גורילה-פוד ואחיזה יציבה). במידה ואין ברירה ניתן לעשות שימוש מושכל בפלאש וחצובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה